יונה דוקרקר, איש חינוך ופילנתרופ, אמנם כרגע מרכז חיו בשיקאגו יחד עם פמלה אישתו אך קרית גת תמיד בליבו.

עלה לארץ מהודו ב68 כאשר היה בן 8, גדל והתחנך בקרית גת בביה"ס עליות ובתיכון רוגוזין, שירת בצה"ל בשירות קרבי משמעותי בלבנון.

זהו סיפור ישראלי, מהעולים הראשונים של העיר, שבזכות אנשי החינוך שהיו בילדותו הגיע רחוק והיום הוא מחזיר בתרומה למוסדות החינוך בעיר כאות תודה ורצון לממש את החזון שלו.

האם תמיד רצית להיות מורה? איך הגעת לזה בעצם?

האמת שלא, בכלל לא כיוונתי לשם אך אחריי השירות הצבאי השתחררתי, התחלתי לעבוד בבנק אמנם הייתה לי משרה טובה אך לא הרגשתי סיפוק והחלטתי ללכת ללמוד מחשבים. לאחר תקופה קיבלתי הצעה ללמד מחשבים בבית הספר שלאון, ועם השנים הייתי ממקימי מגמת מחשבים בשלאון.

זה היה זמן שאף אחד לא חשב שיצא מזה משהו בטח לא בקרית גת, אני ממש ראיתי את העתיד. עשיתי תואר הנדסאי במכללת "אורט גבעת רם" בירושלים, שמשתי כמורה ל5 יח' מחשבים וההשגים היו גבוהים מאוד וככה מזמני זה הפך לקבוע. לאור ההצלחה בביה"ס שלאון פנו אליי מכל מוסדות החינוך בעיר והתחלתי ללמד ולהעביר כיתות מחשבים ללא הפסקה, פתחנו מגמת מחשבים והמחזור הראשון הגיע לציונים מעולים, המגמה הייתה מאוד מוצלחת. אני הבאתי את המחשבים לקרית גת לפניי אינטל, אני מרגיש ויודע שהיה לי חלק מדור ההייטקיסטים ויוצאי 8200 שגדלו בקרית גת וזה כבוד גדול עבורי.

בעצם היום אתה חי בשיקגו, יחד עם פמלה אשתך, ספר לי קצת על ההיכרות בינכם ואיך התגלגלת לשם.

בזכות ההוראה פגשתי את אשתי פמלה, היא הייתה חלק ממשלחת משיקאגו לכבוד יום העצמאות ה50 של מדינת ישראל, והם ערכו אירוע גדול והאמת שבכלל לא הייתי אמור להיות שם, אני ליוויתי כמה אורחים ממשלחת גרמנית אך במקרה הגעתי כי בכל זאת הקרן הייתה בשותפות עם ק.גת וזה היה חלק מהפעילות שלי איתם, אבא של פמלה הנהיג את המשלחת משיקאגו והוא בעצם ערך בנינו הכירות, לא היה לו מושג שהחיים ייקחו אותנו למסע משותף יחד.

עם השנים עברתי לשיקאגו ושם עבדתי בחברה פרטית, אחריי כשנתיים התפנתה משרה בפדרציה היהודית וקפצתי על ההזדמנות, אבא של פמלה היה יו"ר הפדרציה היהודית, זה ארגון יהודי שיש לו שיתופי פעולה בק.גת, יחד עבדנו על פרויקטים רבים כמו ה"כייפידע" לדוג', זה פרויקט לילדים ישראלים ממשפחות שכולות או שנפגעו בפיגוע בני 13-16 שבעצם הטסנו אותם לארה"ב ולקחנו אותם לטיול חוויתי לכל מיני אטרקציות וגני שעשועים, בעצם הגשמנו להם חלום על מנת לשמח אותם אחריי מה שעברו.

יונה אתה ידוע כאיש חינוך מוערך ואהוב, בשנים האחרונות תרמת כיתות מחשבים, טאבלטים והחינוך בקרית גת חשוב לך, ספר לי קצת למה חשוב לך לתרום ולמה דווקא פה.

אני גדלתי והתחנכתי בקרית גת, אני יכול לומר בלב שלם שאני מי שאני היום בזכות אנשי החינוך המדהימים שהיו לי בילדות ולכן חשוב לי להשקיע, לתרום ולפתח את מוסדות החינוך פה בעיר כאות תודה. לאחר כמה שנים שכבר עזבתי את הארץ שמעתי שהמגמה שהשקעתי ועבדתי עלייה כל כך קשה התבטלה פשוט לא היה פה תקציבים לכיתות מחשבים ומאוד התאכזבתי ויחד עם פמלה אשתי החלטנו שאנחנו רוצים לתרום תרומה גדולה של 5 כיתות מחשבים בעיר,  75 מחשבים, וכל כיתה תהיה ע"ש ולזכר אדם שהיה משמעותי עבורי במסלול חיי.

ספר לי על הדמויות הכ"כ משמעותיות בחייך..

בראש ובראשונה ישנה כיתה ע"ש אבי משה דוקרקר ז"ל, היה אדם פשוט, אבא ל7 ילדים, עלה לארץ מהודו נטו מציונות ואהבת הארץ, מעולם לא התלונן, תרם רבות להמון אוכלוסיות כמו לעליית הנוער, אני יודע שהייתה לו השפעה עצומה על חיים של הרבה מאוד אנשים ועל כך רציתי להוקיר לו תודה ולכבד את זכרו.

הכיתה השנייה ע"ש מלכה יהודה ז"ל, הייתה אישה עוצמתית מאוד, אחות במקצועה בהודו, אישה מאוד משכילה. כאשר הגיעה לארץ עבדה כעובדת סוציאלית בקהילה ההודית בעיר. בתור ילד מלכה הייתה כמקום מפלט עבורי כשהייתי עושה קצת שטויות ותמיד יהיה לה מקום בלב שלי.

הכיתה השלישית ע"ש דודי היקר משה במנולקר ז"ל, הוא שירת במלחמת העולם השנייה, נפל בבורמה בקרבות עם היפנים, היה לי חשוב לכבד את זכרו כי בעצם אין לו קבר ומקום קבורתו אינו ידוע.

הכיתה הרביעית נקראת ע"ש גולדין פנקר ז"ל, חלק מהקהילה ההודית בעיר, בחורה שהגיע ממקום מאוד שמרני ודתי ובכל זאת בחרה להתגייס והפכה לקצינה למרות הכל, לצערי היא נפטרה בתאונת דרכים בצבא בגיל 23 בלבד.

והכיתה החמישית והאחרונה ע"ש שחף סמסון ז"ל קיפח את חיו בתאונת ירי בצבא.

וואו, בהחלט מעורר השראה, מה הלאה מבחינתכם? מהצופן העתיד?

פמלה: יונה אמנם עבר בשיקאגו אך ליבו לגמרי בקרית גת.

יונה: פמלה וכל המשפחה שלה ציונים מאוד, פמלה קלינאית תקשורת לילדים עם צרכים מיוחדים והעבודה עם הקהילה היא דרך חיים עבודה, הם תמיד מעורבים בתרומה לקהילה ובצדקה ואנחנו לגמרי מתכננים ללכת בדרכם, אנחנו מאוד אוהבים לתרום ולעזור ורוצים שזאת תהיה המורשת שלנו.

האם יש לכם פרויקט חדש ?

האמת שבקורונה היה את כל עניין הלמידה מרחוק ומנהלת אגף החינוך בקרית הגב' זהבה גור פנתה אלינו כדי שנעזור ונתרום טאבלטים וכך עשינו, תרמנו 21 טאבלטים יחד עם חבילת אינטרנט לשנה.

אני מאמין שתרומה כזאת היא משנה חיים עבור ילד שאין לו את היכולת ללמוד ללא האמצעים האלה, זה מעניק לאותו הילד רשת ביטחון בשבילי זה כמו להשקות עץ שרק יצמח ויפרח בעתיד.

ואנחנו תמיד מחפשים את הפרוייקט הבא לתרום.